אליסה היא רופאה איטלקיה והגיעה לפורטוגל דוברת שפת האם של אמה כמעט: פורטוגזית כדי לעשות התמחות באחד ממרכזי המצוינות של תחום הראומטולוגית האירופית, בבית החולים סנטה מריה שבפורטוגל Santa Maria.
תאייס, לטיסיה, טאופילו ואברטון הגיעו מברזיל כדי להעמיק את הידע הרפואי שלהם בפורטוגל בגסטרואנטרולוגיה ,באותו בית החולים אליו אליסה הגיעה גם כן סנטה מריה.
יוֹם שִׁישִׁי. אחר הצהריים המוקדמים. אליסה פיורנטיני, בת 29, רופאה איטלקית, נפרדת מהמחלקה הראומטולוגית בבית החולים סנטה מריה בליסבון. מוקדם למחרת, היא חזרה לאיטליה וליחידה המקורית שלה, שם הייתה רופאה פנימית, בבית החולים האוניברסיטאי קרגי בפירנצה. היא בילתה חמישה שבועות בבירת פורטוגל בבית החולים סנטה מריה.
אליסה מדברת פורטוגזית כמעט כמו שצריך, שפה שלדבריה רצתה ללמוד כשב-2017 הגיעה לפורטוגל במסגרת התוכנית ארסמוס Erasmus (תוכנית לחילופי סטודנטים), כבר במהלך לימודי הרפואה.
בזמנו, היא מספרת, היא בחרה להישאר שישה חודשים, “פחדתי להישאר יותר”, היא מודה, לא כדי להסתגל, זו הייתה מדינה חדשה עבורי, בית חולים חדש, אבל אחרי חודש בפקולדה דה סינסיאס Ciências Médicas. באוניברסידאד נובה דה ליסבואה Universidade Nova de Lisboa, היא כבר הצטערה שלא בחרה לתקופה ארוכה יותר, שנה, “רק שלא נותר מה לעשות”. היום, בשנה השלישית להתמחות, היא בחרה שוב בפורטוגל. היוא הגישה בקשה להתמחות ב-ERN קיבלו אותה, שוב, “זה קרה בזמן קצר מאוד”, היא מעירה בצחוק. “אני ממש מצטערת לעזוב מחר.”
באחד האמפיתאטראות הישנים של הפקולטה לרפואה בליסבון, בבית החולים סנטה מריה, אליסה פוגשת רופאים מתמחים אחרים, ת’איס, לטיסיה, טאופילו ואברטון, שהגיעו זה עתה מבלו הוריזונטה, ברזיל, להתמחות במחלקה של גסטרואנטרולוגיה, ואיתה ישלימו את השנתיים של “התמחות ברפואה קלינית”, מעין התמחות ברפואה כללית. רק לאחר סיום תקופה זו הם יכולים לגשת לבחינה נוספת לבחירת המומחיות שבה יעסקו בעתיד ברפואה.
אליסה עוזבת, אבל היא לא פוסלת את האפשרות לחזור יום אחד. “הפרויקט הזה מסתיים כאן, אבל אני אף פעם לא אומרת לא. מאז הניסיון שלי בארסמוס, למדתי לאבד את הפחד ממה שאני לא יודעת. הייתה לי חוויה טובה אז. וגם עכשיו. ומאמינה שגם בעתיד אם ארצה, תמיד קיבלו אותי בפורטוגל בברכה”.
שאר הקולגות לרפואה רק מתחילים את הכשרתם, אבל אחרי שלושה ימים הם כבר תוהים אם “הרוואלידה Revalida יהיה קשה מאוד” (מבחני התאמה לרפואה בפורטוגל). חמשת האנשים הללו הם דוגמאות למתמחים רבים אחרים, שבזמן זה של השנה, מגיעים ל-Centro Hospitalar Universitário Lisboa Norte כדי לעשות התמחות במחלקות השונות.
חלקם מגיעים בחסות ארגונים בינלאומיים, כגון European Reference NetWork, אחרים מגיעים באמצעות פרוטוקולים ושותפויות ישירות עם שירותי בתי חולים זרים ופקולטות. אבל הבחירה היא של כולם, וכולם מסכימים שהדבר החשוב ביותר בהכשרה מסוג זה הוא להתבצע בשירות עם “התייחסות בינלאומית” ועם “אנשי מקצוע בעלי שם דווקא בפורטוגל”.
במקרה של הרופאים הברזילאים, כולם הגיעו מבלי שהיו בהסכם בין בתי חולים. “חקרנו את שירות הגסטרו של סנטה מריה, כי הוא שלם מאוד מבחינה מקצועית ; בנוסף לשירות, הוא כולל גם הליכים טכניים ובדיקות, שמבוצעות רק לעתים רחוקות על ידי גסטרואנטרולוגים בברזיל, וזה מאוד חשוב לנו”, הם להסביר.
חשוב גם להיות מסוגל להשיג את המטרה של התנסות בעיסוק ברפואה במדינה אחרת זה מעשיר את הידע והמקצועיות שלי כרופא. “יותר ויותר, אי אפשר להגביל את הרצון לידע והתנסות בדור שלנו, במיוחד עבור רופאים צעירים. התיאוריה הרפואית אמנם זהה לכל מי שמגיע מבית הספר לרפואה, אבל הפרקטיקה בכול מדינה היא שונה, וזה מה שאנחנו רוצים לראות כאן בפורטוגל”, אברטון רודריגס.
לאחר חמישה שבועות, אליסה פיורנטיני מספרת על החוויה שלה ומתוודת: “אני מקבלת הרבה מכאן. היא קיבלה עידוד לעזוב את איטליה על ידי שני חברים שגם כן בחרו לסוע להתמחות מחוץ לאיטליה, שהיו נחושים לקחת חלק בתוכנית הזו גם כן. “מה אני עושה? אני נשארת פה לבד או שאני גם מסתכנת?” היא החליטה לקחת את הסיכון.
“רציתי התמחות במחלקה בינלאומית המוכרת במומחיות במחלות נדירות, כי לראומטולוגיה יש הרבה מחלות נדירות ולכל מרכז יש את המטופלים שלו. למשל, המרכז הראומטולוגי בבית החולים שלי מטפל בהרבה מחלות, אבל הוא מתמקד מאוד בטרשת מערכתית, ואני רציתי להיות במרכז גדול יותר כדי שאוכל לראות מחלות אחרות ואיך לטפל בהן, ולשירות סנטה מריה היה את זה”, היא מסבירה.
הרופאה האיטלקית מניחה שאחד הדברים החשובים ביותר שהיא ראתה בפורטוגלי היה ההתייעצויות הרב-תחומיות. “יש הרבה כאלה. מחלות ראומטולוגיות לא משפיעות רק על המפרקים, הן משפיעות על רבות אחרות, אפילו מחלות אוטואימוניות, והתייעצות רב-תחומית בסופו של דבר חשובה מאוד כדי לקבל ראייה גלובלית של החולה. לפעמים רק בהסתכלות על בעיה מכמה זוויות אנחנו מבינים מה הפתרון, אחרת כל מומחה רואה רק את החלק הקטן שלו וזה לא מאפשר אבחון טוב או ניהול טוב של המחלה”, לטענתה.
אליסה אף טוענת שזה הסיבה הראשונה שהביאה אותה לכאן להתמחות דווקא בפורטוגל. זו הסיבה, היא מחזקת בסיפוק, “אני לוקחת איתי הרבה דברים. יותר ידע על מחלות מסוימות, שאני רואה פחות בבית החולים שלי באיטליה, ובעיקר הבנתי מתי יש צורך בתמיכה של מומחה אחר. וידיעה איך לבקש עזרה כשהידע שלך כבר לא מספיק. זה משהו שכל הרופאים צריכים לחוות ולעשות, כי יותר ויותר אף אחד לא יכול לדעת הכל על כל המחלות.
עמיתיה הברזילאים שזה עתה הגיעו להתמחות בפורטוגל מסכימים, ואף אומרים שזו גם אחת הסיבות שהובילו אותם להגיע לשירות בית חולים מחוץ לברזיל. תאי קוסטה, בן 27, בוגר PUC de Minas Gerais, האוניברסיטה הקתולית האפיפיורית, כבר בטוח ש”גסטרואנטרולוגיה היא המומחיות שלו”. לטיסיה מרטינס, בת 28, בוגרת הפקולטה לרפואה בברבאסנה, “גם היא בעיירה במינאס ג’ראיס, עדיין עם ספקות לגבי הישארות”. “למעשה, חשבתי שזה הגסטרו שאני רוצה לעשות, אבל אז, במהלך ההתמחות, התחלתי להבין שמה שאני הכי אוהב זה לרפא, לטפל ולתקשר עם המטופל, וחשבתי על המומחיות של גריאטריה. אני יודעת שבפורטוגל זה לא מומחיות, אבל בברזיל זה כן ויש הרבה רופאים”, אבל זה לא מנע ממנה לרצות ללמוד עוד בנוסף את תחום הגסטרו מה שהיא אומרת זה “העיסוק ברפואה אחרת”.
estudos. (Reinaldo Rodrigues/Global Imagens)
ברזיל, איטליה ופורטוגל מתלוננים על שעות עבודה מופרזות.
לאחר שלושה ימים, תאייס אומרת שמה שהרשים אותה יותר מכל היה שהמתמחים במחלקה יכלו לשלוט בטכניקות הבדיקה (אנדוסקופיה וקולונוסקופיה) מהשנה הראשונה להתמחותם. “הם לומדים כל מיני נהלים מיד; בברזיל זה לא ככה. כשאתה נכנס להתמחות אתה משתתף במסלול של שנתיים, אבל אם אתה רוצה לעשות הליכים טכניים ולהתנסות בהם אתה צריך לעשות עוד שנתיים נוספות, כי הפרקטיקה זו התמחות אחרת. ” לטיסיה מסכימה שזה אחד ההבדלים הגדולים מההכשרה הספציפית במדינה שלה. “מה שכבר שמנו לב הוא שכאן הפרוצדורות או הבדיקות מוגבלות מאוד לרופאי גסטרו. שם, מנתח כללי יכול לעשות את השנתיים של אנדוסקופיה ולהיות אנדוסקופיסט. זו התחמות נפרדת”.
אבל יש עוד. תאי מציין כי “למרות שהשגרה במחלקה דומה מאוד לשלנו, המתמחים לא נשארים רק במחלקה, הם מסתובבים הרבה. הם הולכים לרופא, מטפלים במקרי חירום ומשתתפים גם בהליכים טכניים. עבודה מגוונת יותר. בינתיים, הרעיון שיש להם “העניין הוא שכאן יש יותר איכות חיים לרופאים ושצורת החשיבה שונה.
בברזיל אי אפשר להתלונן על אבטלה בתחום הרפואה , אבל העבודה שלנו מופחתת יותר ברמה המקצועית ולא מוערכת ומספר שעות העבודה ארוך בהרבה. החמישה צוחקים, כי זו אחת התלונות שאנו שומעים בכל מקום. בין אם בברזיל, בפורטוגל או באיטליה, “אנחנו גם מאוד דומים”, אומרת אליסה.
טאופילו הוא הצעיר מכולם. הוא בן 25, מקצוע הרופא תמיד היה חלום ילדות, גם אם במשפחה אין אף רופא. “ברגע שאני נזכר אמרתי שאני רוצה להיות רופא. זה היה דרך מאוד קשה, הרבה הכנה, כי רפואה זה אחד הקורסים הכי תחרותיים ועם הציונים הכי טובים להיכנס אליו נכנסתי בגיל 17. עשיתי את שש שנות לימודים וסיימתי בשנת 2020. בתחילת 2021 התחלתי את ההתמחות ברפואה, שאותה אני מסיים בסוף פברואר.
לאחר ההתמחות המשך הדרך של טאופילו תהיה לנסוע לסאו פאולו, שם הוא רוצה לעשות את מומחיות הגסטרו, שגם לגביה אין לו ספקות. “זה מה שאני רוצה. זה היה מאוד מוגדר עבורי במהלך השהות, כי בהתחלה גם קרדיולוגיה הייתה אופציה”, בטוח שהגעתו לפורטוגל עודד גם על ידי עמיתו אברטון. “הכנתי הכל כדי לעשות את ההתמחות הזו באוניברסיטת סאו פאולו, שהיא אחת הטובות בברזיל, אבל אברטון קיבל את ההתמחות כאן ובסופו של דבר עודד אותי להגיש מועמדות גם כם. ובאתי, לא יכולתי לפספס את ההזדמנות להכיר ולהתנסות ברפואה אחרת”.
טאופילו ואברטון עובדים שניהם בבית החולים ד”ר סליו קסטרו מטרופוליטן בבלו הוריזונטה, בית חולים חדיש מאוד, שנבנה במיוחד ב-2015 כדי “על מנת לתת מענה לאוכלוסיה הנסמכת על הבריאות הציבורית באזור”. אברטון מסביר כי “זה בית חולים שונה מכל בתי החולים הציבוריים האחרים בבלו הוריזונטה”. זה בגלל ש”זו שותפות ציבורית-פרטית, זה בית חולים ציבורי בניהול פרטי ואז יש לו מבנה מדהים והפונקציונליות עצומה. התגובה היא מאוד מהירה וחלקה מאוד”, אבל זה בית חולים שבמרכזו “רפואה פנימית, כירורגיה כללית, רפואה אינטנסיבית ונוירולוגיה. אין כאן מחלקת גסטרו וגם אני אצטרך לעזוב בסוף. העתיד שלו גם הוא בבית חולים אחר ובעיר אחרת, בסאו פאולו.
אבל שניהם מודים שהם הולכים לשם עם “ראש פתוח”. טאופילו אומר שהוא חושב יותר על הפטולוגיה, אבל הוא גם שוקל את האופציה של הדמיה, בידיעה שהאופציה האחרונה היא זו שמכניסה הכי הרבה כסף, גם אם, הוא אומר, “גם הפטולוגיה יכולה להיות אופציה, אם אצליח להתברג לתוך צוות השתלות”.
עבור חמשת הרופאים הצעירים, הידע הרפואי הוא אוניברסלי וכולם טוענים ש”ערך החיים שווה לכולם”. לכן, “לכל אחד צריכה להיות גישה לטיפול רפואי באותה צורה. חולה הוא חולה, המחלה אינה שונה כי הוא עני או עשיר”, טוענת אליסה ואומרת כי מבחינתה, מבחינת העתיד, הכי הרבה הדבר החשוב יהיה שמדינות ישקיעו יותר בבריאות במערכת הציבורית. “באיטליה, כמו בפורטוגל, החלק הפרטי של הבריאות מתחזק כמו החלק הציבורי, ולכן הבריאות כבר לא נגישה לכולם באותה צורה”.
בעתיד, טאופילו אומר שהוא היה רוצה שהבריאות תוערך יותר בברזיל. “התיאוריה טובה מאוד, אבל בפועל יש חוסר השקעה בכל הרמות, עירוניות, מחוזיות ומדינתיות. עבור אברטון, יש שני דברים שיעשו את ההבדל, “האחד הוא שצריך להפנות את משאבי הבריאות יותר לכיוון מניעה מאשר טיפול במחלות, והשני הוא שללא קשר לכל ההתפתחויות הטכנולוגיות, אמנות הטיפול בידיים, של טיפול באנשים, לא צריכה ללכת לאיבוד”.
161 משרות פנויות למרות האמור
בשנת 2022 הושקו 2,057 משרות פנויות להתמחות, משנת 2023. זהו המספר הגבוה ביותר אי פעם, אמר משרד הבריאות הפורטוגזי, אך ביחד עם עלייה זו נרשמה גם המספר הגבוה ביותר של משרות פנויות. משרות פנויות למילוי, 161. מתוכם, 90 קשורות להתמחות בביתי החולים ו-71 בתחומי רפואה בסיסיות. מתוך כלל המועמדים למשרות רפואיות, 438 סירבו לאחת המשרות הפנויות במגזר הציבורי.
ההתמחויות המחוזרות ביותר היו רפואה פנימית, רפואה כללית, פרמקולוגיה קלינית, אימונוהמותרפיה, פתולוגיה קלינית ובריאות הציבור.
ה- Centro Hospitalar Universitário Lisboa Norte קיבל 210 מתמחים בינואר, 95 עבור התמחות ו-115 עבור הכשרה כללית.
