האוכלוסייה מתחלקת ל-2 סוגי אנשים.
אלה שיסבירו בצורה הכי מפורטת למה לגור בעיר זה הדבר הכי טוב שיכלו לבקש לעצמם
ויש את אלה שלא יוכלו להתפשר אפילו בעד שלום על לגור בכפר או בפרפבר.
זה מרגיש כאילו כולם מבינים שלחיות בעיר זה מביא יתרונות גדולים כמו להיות בקרבת סופרים מגוונים שיש בהם את כל סוגי המצרכים ואפילו מכמה חברות שונות שאפשר להתבלבל,
מסעדות מפותחות עכשווית שנותנות את האופציה בכל רגע נתון להתנסות בארוחה מאיזה מקום בעולם שיבחרו – יפני, סיני, כורדי, הודי, פקיסטני ואפילו אוכל פורטוגזי שאינו באמת מוגדר כאוכל האותנטי של התרבות שלהם.
איך לא, פעילויות לילדים –
ככ הרבה מקומות משחק, קניונים ואטרקציות מסוגים שונים שרק צריך למצוא בגוגל מפס.
אין צורך להזכיר שבתי חולים ושירותי רפואה זה אחד מהסיבות הנפוצות ביותר בבחירת העיר כמקום מגורים.
בנוסף לכל זה, החוויה הבין אישית אם זה לטובה או בצורה מטרידה היא חלק בלתי נפרד – ברים מועדונים למימוש חיי לילה סוערים וצעירים,
בתי קפה תוססים ומגניבים שאפשר לשבת בימי שישי במקום החומוס הקבוע בישראל
ובכללי אנשים ברחובות שלא מיישרים מבט אחד לשני.
תענוג.
אני מסכימה עם התפיסה המרכזית הזאת כל עוד מתעלמים לחלוטין מהחסרונות הגדולים.
בין אם זה הרעש הבלתי פוסק מרגע הקימה ועד בצבוצי בוקר הראשונים שאחריו,
לפיח העופף כל פינה שרק אם תשאיר חפץ במרפסת תוך יומיים מתמלא באבק
וכמובן לסוג האגרסיבי של האנושות שניתן למצוא במקומות שכאלה יותר בקלות.
אני עכבר הכפר.
גדלתי בעיר אך תמיד השתייכתי לצדדיה.
“כפר” יכול לענות בהגדרה גם פרבר, עיירה קטנה וחווה.
חיים פה פשוט יותר פשוט.
באופן כללי אזרחי פורטוגל בחתך האוכלוסייה המבוגרת יותר
ו יש להם את הסגנון שלהם ומה שנקרא ‘זמן פורטוגל’
מי שהיה בהודו יכול להבין את כוונתי –
הרי אם תזמין ארוחה במסעדה בכל מקום בהודו, זמן ההמתנה יכול להגיע לשעתיים וזה משהו שמאוד לגיטימי ורגיל שיקרה.
אז כך גם פורטוגל בתחומים שונים.
התזוזה הישראלית היא שונה מאוד ולא משהו שניתן למצוא בין המקומיים הפורטוגלים.
כל תהליך שלהם הופך להיות ארוך, איטי ומסורבל,
כל תגובה לשאלה מורכבת יכולה להוות מבחינתם בעיה או חוסר הבנה עד נטישת הנושא.
עם זאת,
הפשטות מנצחת.
יש סופר או מכולת אזורית אליה כולם מגיעים ולוקחים מצרכים שיש מהם רק מחברה אחת שכנראה לא תהיה הכי טובה אבל זה “מה שיש” .
עם הזמן אפילו התפתחו כאן ובכל פינה שינו איזה קונטיננטה נחמד או סופר תעשייתי כזה או אחר שלא מבייש את זה שבעיר.
מסעדות –
אי אפשר להתבלבל מכמות האפשרויות.
אוכל אסייתי (האמת הם דיי מונופול כאן על תחום המסעדנות)
ואוכל פורטוגזי שכנראה רק מקומיים ומבוגרים יגיעו אליו
ובגדול זהו.
זה ממש עוזר לשכלל את כישוריי ההכנה הביתית, מנסיון.
פעילויות לילדים?
שיתחילו להתרגל ולחזור לחיים הפשוטים של פעם, משחקים באבנים, קלאס ומונופול.
לקניונים אין כאן ביקוש ואם צריך לקנות בגדים אפשר מהאינטרנט או עושים נסיעה מיוחדת ומרגשת לשם כך.
אני לא רוצה לבודד את עצמי לגמרי מהיתרונות שיש לעיר להציע
ולכן אפשר ורצוי לשלב.
הכי חשוב זה לוודא שהמרחק הכי ארוך מבית חולים או שירות רפואי לא יהיה גדול מ 30 דקות נסיעה.
הבנה ברורה מבחינתי היא שככל שמתרחקים מהערים הגדולות והמודרניות,
כך אפשר למצוא שלווה בסגנון החיים,
גישה בינאישית נעימה ויחס פורטוגלי רגוע.
בעיניי, זה הקסם.
“הכפר” מביא איתו פשטות, קרבה לטבע, שקט ויחס מכבד בין בני האדם.
לאותם אלה שמחפשים ‘שלוות עולמים’ מקווה שימצאו אותה בכפרים הפזורים ברחבי פורטוגל ואם רוצים שיצליחו למצוא כאלה הקרובים מספיק למתחמים מרכזיים לטובת מילוי צרכים בסיסיים בצורה נוחה
וגם להנות מהיופי הירוק הנפרס והשקט שאפשר למצוא לא בעיר.
עם הנהירה הישראלית אני בטוחה שיותר ויותר מהערים המודרנות יתמלאו ואמן שנביא לשם יותר את הכישורים הטובים ופחות את חסרונותינו. אבל מקווה גם לאותם אלה שמבקשים רעש וצלצולים שימצאו את המקום המושלם להם.
