(4 באפריל 2022 / JNS) מדינת פורטוגל לא הייתה זקוקה לקהילות היהודיות אלמלא הידע המיוחס שלהן על העולם היהודי. מאז פרסום חוק ההוצאה לפועל 30-A/2015 מ-27 בפברואר, הקהילה היהודית של אופורטו הבינה כי החקיקה הנבדקת כעת נועדה לחבר מחדש את פורטוגל לכמיליון יהודים שצאצאים מיהודי ספרד פורטוגל. אם מטרת המחוקק הייתה להעניק אזרחות ל-100 מיליון צאצאים של מה שמכונה נוצרים חדשים, אין ספק שההסמכה הייתה יכולה להתבצע על ידי אנשי מקצוע הקשורים לאוניברסיטאות וזרים לקהילות כאלה.
ההקדמה של החוק המבצעי הנ”ל שאושר על ידי ממשלת PSD/CDS, המהווה מפתח לפירוש הדיפלומה, אישרה את הבנתה של הקהילה היהודית באופורטו. משרד הרישום המרכזי אישר תמיד את חוקיות ההבנה הזו, וכך גם שר המשפטים, באסיפת הרפובליקה ביוני 2020.
כדי להקל על מה שעומד על הפרק, הבה נבחן מקרה היפותטי. מנואל דה סילבה, בן למשפחה קתולית בברזיל במשך 15 דורות, שכר גנאלוג שהצליח לזהות אב קדמון פורטוגלי מהמאה ה-18 שלו, טיאגו סילבה, קורבן אומלל של האינקוויזיציה הספרדית. זה מקרה מרגש, אבל מנואל אינו יהודי לאור שום זרם בעולם היהודי, ליברלי ככל שיהיה; הוא אינו ספרדי, והוא מזכיר אב קדמון קתולי שמעולם לא היה חבר ב”קהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי” בחו”ל ושאילו הגנאלוגיה המטרילינאלית היהודית אינה ידועה (כך שאי אפשר בבירור). לציין שהוא יהודי). יתר על כן, הרדיפה של טיאגו בתקופת האינקוויזיציה הייתה דומה מכל הבחינות לזו של נוצרים ותיקים רבים ואי אפשר להבחין בה. האם הוא, בעצם,
Comunidade Israelita do Porto (CIP)/Comunidade Judaica do Porto (CJP) מעולם לא אישרו סוג זה של תיקים. האם מנואל זכאי לאזרחות פורטוגלית? כן, אך זכות זו אינה נובעת מסעיף 6(7) לחוק הלאום הפורטוגזי, המופנה במיוחד לצאצאי יהודים ספרדים, אלא מסעיף 6(6) לאותו חוק, הקיים עבור צאצאיהם של פורטוגזים ב. כללי.s
העולם היהודי הספרדי או האשכנזי תלוי אך ורק בקריטריון המהימן של מסורת ולא בשושלת של קהילות שנרדפו במשך מאות שנים. איך יכלו להתקיים שושלות כאלה? ההגירה לישראל מותנית בעצמה בדעה של הרב הראשי המקומי (שמצדדו קשור לרבנות אורתודוכסיות בכל העולם) ולא בשושלות ארוכות שמבחינה יהודית הם רק דיאגרמות.
הנחה במקרים נדירים של גיור, להיות יהודי אינה מוגדרת כעיסוק בדת היהודית. זו שושלת: להיות ילד של אם יהודייה, שהיא בעצמה ילדה של אם יהודייה וכו’. הצעד הראשון של רבנות אופורטו, המוכרת על ידי הרבנות הגדולה לישראל, היה תמיד להחליט בהתאם להלכה (ההלכה היהודית) – הקריטריון ההסכמה היחיד בעולם היהודי – לגבי מיהו יהודי.
לגבי קריטריוני ההסמכה של CIP/CJP, חשוב להעיר כמה הערות משפטיות בנושא, כמו שהן הוצגו בפני ממשלות פורטוגל בין השנים 2015 ל-2021.
סעיף 6 (7) לחוק הלאום הפורטוגזי קובע: “הממשלה רשאית להעניק אזרחות בהתאזרחות, תוך ויתור על הדרישות המפורטות בסעיף 1 פסקאות משנה ב) ו-ג) עבור צאצאיהם של יהודים ספרדיים פורטוגל, ובלבד שיוכיחו את מסורת של השתייכות לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי, המבוססת על קריטריונים אובייקטיביים מוכחים של קשר לפורטוגל, כלומר שמות משפחה, שפת משפחה, מוצא ישיר או נלווה”.
מנגד, סעיף 24-א(3)(ג) לתקנת חוק הלאום קובע את הדברים הבאים: “יש לצרף לבקשה תעודה שניתנה על ידי קהילה יהודית שהתאגדה כישות דתית חוקית שהוקמה בפורטוגל, על פי החוק. תנאי החוק, במועד כניסת מאמר זה לתוקף, המעידים על מסורת ההשתייכות לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי, שהתממשה במיוחד (ביטוי דוגמה) בשם משפחתו של המבקש, בשפת משפחתו, בשושלת היוחסין ובזיכרון המשפחה של המבקש”.
הקריטריונים האובייקטיביים המוכחים של חיבור לפורטוגל צריכים להימצא ב”קהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי”, ביטוי שחוזר על עצמו פעמים רבות בסעיף 6(7) של חוק הלאום ובחוק ההנהלה 30-A/2015 מ-27 בפברואר, אשר מטבעה לא מצא מקלט בשטח פורטוגל, אלא כפי שנקבע בצורה הראויה בהקדמה לחוק המבצע האמור “בחלק מהאזורים של הים התיכון (גיברלטר, מרוקו, דרום צרפת, איטליה, קרואטיה, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, מצרים, לוב, תוניסיה ואלג’יר), צפון אירופה (לונדון, נאנט, פריז, אנטוורפן, בריסל, רוטרדם ואמסטרדם), ברזיל, האנטילים וארה”ב, בין היתר”.
בהתאם לסעיף 6(7) לחוק הלאום ולסעיף 24-א(2),(3)(ג), (4) ו-(5)(ב) לתקנת חוק הלאום, הפניות ל”מסורת של השתייכות לקהילה ספרדית ממוצא פורטוגלי” או “מבוססת על הקהילה הספרדית ממוצא פורטוגלי” קשורות תמיד ל”קריטריונים האובייקטיביים המוכחים של חיבור לפורטוגל”, אשר לפי המילים המדגימות והחוזרות “בפרט”, נובעות מגורמים כגון “שמות משפחה”, “שפת משפחה”, “זיכרון משפחתי”, “גנאלוגיה”, “רישומי בית כנסת”, “רישומי בית קברות יהודיים”, “רישיונות שהייה”, “תארי רכוש”, “צוואות” ואחרים.
ספר דו-לשוני בעברית ואנגלית שפורסם במרץ 2017 — הגולה הספרדית היהודית, דרך ארכיון הקהילה היהודית של אופורטו — הופץ לספריות בערי בירה ברחבי העולם כתגובה מוקדמת של CIP/CJP להגנתה. הוא מכיל מספר רשימות של שמות משפחה של (כמה) יהודים מקהילות ספרדיות ממוצא פורטוגלי, וכן רשימה של (כמה) שמות משפחה של יהודים שחיו בפורטוגל לפני צו המלך ד’ מנואל. מהרשימה האחרונה עולה כי שמות המשפחה היו בדרך כלל עבריים (פורטוגזית באותה תקופה). שאלת שמות המשפחה אינה פשוטה, וגם לא שאלת השפה המשפחתית.
אין ערך קטן לסרטון של מי שלמד היום קצת לאדינו אבל לא מוצא מיהודי ספרד מספרד. כמו כן, בנבניסט מטורקיה אולי לא מדבר מילה בלדינו, אבל זה בלתי נמנע (ולא עניין של דעה) שמבחינת משפחתו, הלאדינו הייתה במשך מאות שנים “שפת המשפחה”. הלאדינו על שלל צורותיה, כולל האקטיה מצפון אפריקה, כמעט מתה כשפה, יצאה מכלל שימוש ונאמרה רק על ידי דור הסבים והסבתות.
קריטריון חשוב נוסף המעוגן בחוק הוא זה של זיכרון המשפחה. באופן עקרוני, כל הפונים מזכירים זיכרון משפחתי של השתייכות לקהילה יהודית ממוצא פורטוגלי. זיכרון לבדו אינו מספיק כשלעצמו. יש להוכיח זאת בעדות מהימנה, בדרך כלל של הרבנות הראשית המקומית עם אמינות הלכתית בעולם היהודי ולפני הרבנות הראשית לישראל.
לאור מהותיות זו, תעודות ה-CIP/CJP של ספרדיזם קובעות כי הן מונפקות “בהתבסס על ראיות שסיפק המבקש – בין היתר בנוגע לשושלת הידועה שלו, השטחים שבהם התיישבו אבותיהם והשמות, הזיכרונות והמסורות של המשפחה – מנוסחת באופן ביקורתי עם הידע וההבנה שלנו את המציאות, התרבות, ההלכה הדתית והקהילות היהודיות בכלל ועם חומריות אחרת שנחקרה במהלך תהליך ההערכה, לאחר שהשתמשו בכלי העבודה העומדים לרשותנו”.
לאחר שעבד במשך שבע שנים על תהליך הסמכת יהודים צאצאי יהודים ספרדים ממוצא פורטוגלי, כל תעודות הספרדים שהונפקו על ידי CIP/CJP (למעט יוצאים מן הכלל) הוענקו למשפחות ספרדיות מסורתיות שחיו במשך מאות שנים במדינות בבלקן. -מקדוניה, יוון, בולגריה ויוגוסלביה לשעבר – ובמדינות ערביות או מוסלמיות – טורקיה, לבנון, סוריה, מרוקו, אלג’יריה, מצרים, תוניסיה ולוב – שם היו נפוצים נישואים בין יהודים ממוצא פורטוגלי ליהודים ממוצא ספרדי.
נניח שמשרד הרישום המרכזי קבע שנשיא הרפובליקה לשעבר, ד”ר חורחה סמפאיו, היה צאצא של בדואים מרוקאים ללא מוצא פורטוגלי; במקרה זה, הקהילה היהודית לא יכלה לעשות דבר מלבד להפעיל את המסורת היהודית. משרד הרישום עשוי לדחות טענה זו. הממשלה עלולה לסרב להעניק אזרחות. הקהילה תעמוד על דעתה, ולא ניתן היה לתייג זאת כהונאה.
במשך שלושה חודשים נאמרו הערות מזלזלות בנוגע לתעודת מוצאו הספרדי של רומן אברמוביץ’, כאילו אותה תעודה הונפקה בתואנות אינטלקטואליות כוזבות על ידי הרב הראשי של הקהילה היהודית באופורטו. עובדה היא שהתעודה מבוססת על זיכרונו המשפחתי של המבקש, שמות משפחתו, דעותיהם של אנשים מודיעים בעולם היהודי, התמיכה הכספית שניתנה במשך עשרות שנים לתנועת חב”ד-ליובאוויטש ממוצא פורטוגלי והיעדר המבקש. כל צורך חומרי, שכן הוא זכאי לאזרחות ליטאית.
מה שקרי בתהליך הסמכה זה, שבגינו נגבה שכר של 250,000 אירו (כ-275,000 דולר) והועבר לממשלה ולמשרד הרישום המרכזי הרבה לפני שהמבקש קיבל אזרחות פורטוגלית?
החוק ברור. לממשלה יש סמכות להעניק או לשלול אזרחות למועמד. על משרד הרישום לאמת את המסמכים בדבר ספרדותו. משימתה של הקהילה היהודית היא להנפיק תעודה המבוססת על קריטריונים משפטיים, והכרתה את העולם היהודי ומסורותיו. מדובר כמעט בחוות דעת מומחה, אך לא בייחוס לאום, הניתנת לפי שיקול דעתה של הממשלה.
הקהילה היהודית של אופורטו מאמינה שהיא הפיקה עבודה טובה במהלך שבע השנים שבהן הפעילה את תהליך ההסמכה – משימה מכריעה שנעשתה בתום לב. הרב הראשי סיפק יקום עצום של מועמדים, וסיכן קשות את משפחתו, לימודיו, מנוחתו. על זה שילמו לו. הקהילה היהודית של אופורטו שילמה את שכר הטרחה שלו בשקיפות, שנה אחר שנה, באמצעות העברות בנקאיות לחשבון בפורטוגל כנגד קבלות שהונפקו מישראל, ממקום מגוריו, מבית המס שלו. קביעה שיש חשבון בנק גדול עם כסף ממעשים לא חוקיים אינה מתקבלת על הדעת ומהווה התחלה לזרם של חיובים בלתי נגמרים.
בהתחשב בגודל הקהילה היהודית בזמנו של המלך ד’ מנואל – באזור של 10% מהאוכלוסייה – אם החקיקה של 2013-15 הייתה נמשכת ללא הגבלת זמן, אז כמיליון יהודים ממוצא ספרדי היו יכולים לקבל הסמכה. המחוקק חשב אחרת. באפריל 2020, החוק היה אמור להסתיים בתחילת 2022. זה נחשב לתקופת מעבר. והכוונה נמשכת.
ב-6 בדצמבר 2021, בפנייה למשרד המשפטים, שהכין טיוטת חוק מגבילה מאוד, הסבירה הקהילה היהודית של אופורטו כי יש הצדקה מלאה לפלטפורמה מקוונת כדי שמשרד הרישום יוכל לפקח על תהליך האישור בפועל- זְמַן. ניתנו שלוש סיבות:
1: בפורטוגל, יש הרבה תביעות אנונימיות שקריות המועלות המובילות להליכים פליליים חסרי תועלת שהן חדשות בעמוד הראשון והורסות את שמם הטוב של אנשים ומוסדות. נשיא המועצה לפיקוח על מערכת המודיעין של הרפובליקה הפורטוגלית התלונן על “תיק דרייפוס” שנוצר על ידי הוקעה אנונימית; מיד, זה הודפס בעיתונות, וקבע שחברי המועצה הפרו את סודות המדינה, היו מושחתים והשפיעו על סוחרים. אישומים כאלה מטילים חשדות בלתי נסבלים על יושרם של חברי גוף שחייבים להיות מעל לכל חשד כדי שיוכל לעמוד במלוא חובותיו. ( אקספרסו , 6 בנובמבר, 2020).
2: הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון לצדק הכריז שתביעת ענק – המכונה “תיק ויזות הזהב” – מהווה דוגמה ל”מניפולציה של חקירה פלילית המשמשת כנשק נסתר כדי להשפיע, להתנות או להפוך את החברה. נטיות פוליטיות, באופן המתאים ביותר למי שמשתמש בה או עושה בה שימוש”. ( Público , 22 באוקטובר, 2020).
3: בלבוב, חרקוב, צ’רנוביץ, בברויסק, סמולנסק ועוד מאות ערים בברית המועצות, בתי הכנסת-קהילות לא נסגרו כולם בו-זמנית, אלא אחד אחד, ותמיד פעלו לפי אותו דפוס: (א) שימוש בעיתונות ובלשון הרע כדי לשייך בתי כנסת לעסקים; (ii) תיאור עסקאות כאלה כבלתי מוסריות או בלתי חוקיות; (iii) תגובות שליליות מחלקים מסוימים של דעת הקהל ויהודים קש; ו-(iv) הרס מוחלט של כבודם של בתי כנסת וארגונים יהודיים מקבילים המקדמים חיים יהודיים.
טענות אנונימיות, מקורות אנונימיים ומשחקים אחרים מאחורי הקלעים סימנו את סופה של החקיקה המעניקה אזרחות פורטוגלית ליהודים צאצאי ספרדים פורטוגלים. חבל שהכל היה צריך להיגמר כך. בינתיים, אין להכחיש את ההשפעות החיוביות של החוק במונחים של תרבות יהודית, דת ועליית מספרם של הקהילה היהודית בפורטוגזית, ככל שיהיו שותקו. הם לא יתוארו כאן. כל מי שמתעניין בעניין זה ימצא ללא ספק דרך למצוא אותם.
גבריאל סנדרוביץ’ הוא חבר הנהלה של קהילת יהודי אופורטו.
